אטופיק דרמטיטיס (אקזמה אטופית): מדריך מקיף ומעודכן לשנת 2025

אטופיק דרמטיטיס, הידועה גם כאקזמה אטופית או "אסתמה של העור", היא מחלת עור דלקתית כרונית הגורמת לעור יבש, מגורה ומגרד. זוהי הצורה הנפוצה ביותר של אקזמה, כאשר המונח "אקזמה" עצמו מתייחס לקבוצת מצבי עור דלקתיים. למעשה, אטופיק דרמטיטיס היא סוג ספציפי של אקזמה, בעוד "אקזמה" באופן כללי יכולה לכלול מצבים נוספים כמו דרמטיטיס מאלרגיה (Contact dermatitis) או סבוריאה. אטופיק דרמטיטיס אינה מחלה מדבקת, אך היא נוטה להיות כרונית עם תקופות של התלקחות. ​המאמר הבא ישפוך אור על אטופיק דרמטיטיס, מהגדרתה והגורמים לה, דרך התסמינים בקבוצות גיל שונות, דרכי האבחון והטיפול, ועד עצות להתמודדות יומיומית ומניעה, תוך התבססות על מידע רפואי עדכני ואמין.

הגדרה והבדלה בין אטופיק דרמטיטיס לאקזמה "רגילה"

אטופיק דרמטיטיס (Atopic Dermatitis) היא דלקת עור כרונית המאופיינת בעור יבש, אדמומי ומגרד מאוד. המונח "אטופית" מציין נטייה גנטית למצבי אלרגיה – אנשים עם אטופיק דרמטיטיס נוטים לעיתים קרובות גם לאסטמה או לנזלת אלרגית. לעיתים משתמשים בפשטות במילה "אקזמה" כדי לתאר את המחלה, אך חשוב להבין שאטופיק דרמטיטיס היא סוג ספציפי של אקזמה ולא כל האקזמות זהות. בעוד אקזמה היא מונח כללי לכל דלקת עור המתבטאת בפריחה מגרדת, אטופיק דרמטיטיס היא הצורה הכרונית והנפוצה ביותר של אקזמה, בעלת מרכיב תורשתי-אלרגי מובהק. לעומת זאת, קיימים סוגי אקזמה נוספים (למשל דרמטיטיס ממגע או סבוראה) שלהם גורמים ומאפיינים שונים. לכן, כאשר אומרים "אקזמה רגילה" מתכוונים לעיתים קרובות לאטופיק דרמטיטיס, אך מבחינה רפואית חשוב לדייק בסוג האקזמה לשם טיפול נכון.

אטופיק דרמטיטיס מתבטאת בעור דלקתי המגרד מאוד, ולעתים מתוארת כ"גרד שמקדים את הפריחה" – כלומר הגרד העז מופיע עוד לפני שרואים את הנגעים על העור. הגרד מוביל לגרד ולפציעת העור, מה שמחריף עוד יותר את הדלקת, במעגל קסמים של "גרד-שריטה-דלקת". המחלה אופיינית לתינוקות וילדים, אך יכולה להימשך גם בגיל מבוגר. בניגוד למצבי עור מידבקים (כמו פטרת), אטופיק דרמטיטיס אינה מדבקת כלל.

שכיחות באוכלוסייה וגורמי סיכון

אטופיק דרמטיטיס היא אחת ממחלות העור השכיחות בעולם, במיוחד בילדות. בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחותה: כיום מעריכים כי עד כ-20% מהילדים וכ-10% מהמבוגרים בעולם המערבי סובלים מהמחלה. מרבית המקרים (כ-85%-95%) מתחילים בגיל הילדות המוקדמת – לעיתים כבר בחודשי החיים הראשונים, ולרוב לפני גיל 5. למרות שאצל רבים מהילדים המצב משתפר עם הגיל, אצל חלקם אטופיק דרמטיטיס ממשיכה גם בגיל ההתבגרות והבגרות, ולעיתים אף מופיעה לראשונה בבגרות.

גורמי סיכון: אחד מגורמי הסיכון העיקריים הוא רקע משפחתי ואישי של מחלות אטופיות. לילדים שהוריהם סבלו מאטופיק דרמטיטיס, קדחת השחת (נזלת אלרגית) או אסתמה יש סיכון מוגבר לפתח את המחלה. למעשה, קיום סיפור משפחתי של אסתמה או אלרגיות מהווה אות אזהרה שהילד עלול לפתח אקזמה אטופית. גם היסטוריה אישית של אלרגיות (למשל אלרגיות למזון) מעלה סיכון.

מלבד הגנטיקה, הסביבה ואורח החיים משחקים תפקיד. אטופיק דרמטיטיס נפוצה יותר במדינות מפותחות ואזורים עירוניים לעומת כפריים, מה שתומך ב"תיאוריית ההיגיינה" – סביבה "סטרילית" בילדות המוקדמת עשויה להגביר נטייה למחלות אלרגיות. גם עונות השנה משפיעות: אטופיק דרמטיטיס נוטה להחמיר בחורף (אוויר קר ויבש) או בקיץ כשמזיעים. מגדר: שני המינים לוקים במחלה, אך יש מחקרים המראים שבילדות השכיחות דומה, ואילו במ מגברים. ב על שכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים ממוצא אפרו-ות אחרות, ייתכן בשל ש​גורמי סיכון נוספים שעלו במחקרים כוללים לידה בקיסרי, גיל מבוגר של האם בלידה ומשקל לידה נמוך – אך תרומתם יחסית קטנה.

חשוב לציין כי אטופיק דרמטיטיס אינה נגרמת בשל אלרגיה ספציפית אחת. הורים רבים תוהים האם מזון מסוים או חשיפה כלשהי "גורמים" לאקזמה – בפועל מדובר בשילוב מורכב של גורמים גנטיים וגורמי סביבה רבים (כפי שנפרט להלן), ולא בגורם יחיד.

גורמים למחלה: גנטיקה, סביבתית, מערכת החיסון ונפשית

הגורמים לאטופיק דרמטיטיס מורכבים ומשלבים נטייה גנטית, הפרעות במחסום העור, תגובתיות-יתר של מערכת החיסון וגורמים סביבתיים ונפשיים. המחלה נחשבת לתוצאה של אינטראקציה בין גנים לסביבה, כאשר שיבוש בתפקוד העור מוביל לתגובה חיסונית חריגה.

• גורמים גנטיים ובעיית מחסום העור: אצל רבים מהחולים קיימת מוטציה גנטית הגורמת לפגם בחלבון העור פילגגרין (Filaggrin) האחראי על שלמות שכבת הקרן בעור. "מחסום העור" הבריא משול לקיר לבנים המגן על הגוף – הוא שומר על לחות העור ומונע חדירת גורמים מזיקים. באטופיק דרמטיטיס, בשל נטייה גנטית, ה"קיר" הזה חדיר יותר – העור מאבד לחות בקלות וסדקים מיקרוסקופיים מאפשרים חדירת אלרגנים, חיידקים ומגרים כימיים. התוצאה היא עור יבש ופגיע שנוטה להזדהם ולהגיב בדלקת. מחקרים זיהו שינויים גנטיים נוספים הקשורים למערכת החיסון, אך הפילגגרין הוא הדוגמה הידועה ביותר לקשר גנטי ישיר במחלה.
• מערכת החיסון ואימונולוגיה: במחקרים נמצא שבאטופיק דרמטיטיס קיימת פעילות-יתר של חלק ממערכת החיסון (תגובת Th2) וייצור מוגבר של נוגדן IgE (הקשור לאלרגיות). למעשה, העור "מגיב" ביתר לגירויים זניחים. הפגם במחסום העור מאפשר כניסת אלרגנים (למשל קרדית אבק הבית, אבקנים, מזהמים חיידקיים), ואלה מעוררים את מערכת החיסון בעור לתגובה דלקתית. התגובה כוללת שחרור חומרים מתווכי דלקת (ציטוקינים כמו אינטרלויקינים 4, 13 ואחרים) שגורמים לגרד, אדמומיות ויצירת נגעי אקזמה. כך נוצרת דלקת עור אלרגית ממושכת. בנוסף, בעורם של חולי אטופיק דרמטיטיס מוצאים עומס גבוה של חיידק בשם סטפילוקוקוס אאוריאוס; חיידק זה עלול להפר את מאזן החיידקים הטבעי בעור ולהחריף את הדלקת – הוא גם מנצל את מחסום העור הפגום וגם מחמיר אותו, במעגל שמקשה על הריפוי.
• גורמים סביבתיים (טריגרים): מגוון רחב של גורמים חיצוניים עלולים להחמיר אטופיק דרמטיטיס ולגרום להתלקחות ("טריגרים"). אלו אינם גורמים ראשוניים למחלה, אך רגישות-היתר של עור אטופי גורמת לכך שהוא יגיב להם בחומרה. בין הטריגרים הנפוצים: יובש אקלימי (אוויר יבש, קור בחורף), חום והזעה (הזיעה יכולה להצית גרד), מרקמים מחוספסים כמו צמר ובדים מגרדים, חומרים מגרים כגון סבונים דטרגנטים חזקים, חומרי ניקוי ובשמים, אבק וקרדית אבק הבית, פריחת אבקנים (אביב), עובש בסביבה, עשן סיגריות, וגם מזונות אלרגניים אצל תינוקות (למשל חלב פרה או ביצים). חשוב לדעת שהטריגרים משתנים מאדם לאדם – מה שמחמיר אקזמה אצל ילד אחד (למשל כלור בבריכה) לא בהכרח ישפיע על אחר. לכן חלק מניהול המחלה הוא זיהוי אישי של הגורמים המחמירים והימנעות מהם עד כמה שניתן (על כך בהמשך).
• גורמים נפשיים: מצב העור מושפע גם מהמצב הנפשי. מתח נפשי ולחץ ידועים כגורם המחמיר אטופיק דרמטיטיס אצל רבים. לחץ יכול לעורר שחרור הורמונים ודלקת המגבירים גרד, ומנגד הגרד והמצב הכרוני גורמים בעצמם למתח – וכך נוצר מעגל נוסף. חולים רבים מדווחים על החמרת האקזמה בתקופות של עומס נפשי, חרדה או חוסר שינה. בנוסף, עצם הגרד המתמשך עלול להפוך להרגל ("גרד עצבני") גם ללא גרוי חיצוני, מה שמקשה עוד יותר על שבירת המעגל. תמיכה נפשית, טכניקות הרפיה וטיפול בחרדה עשויים, כתוספת לטיפול הרפואי, לעזור בהפחתת התדירות והעוצמה של ההתלקחויות.

חשוב להדגיש: אין סיבה אחת ויחידה לאטופיק דרמטיטיס. זו מחלה רב-גורמית. שילוב ההשפעות הגנטיות (כגון פגם במחסום העור) יחד עם טריגרים סביבתיים ואימונולוגיים הוא שמביא בסופו של דבר להופעת התסמינים. ההבנה המעמיקה של מנגנוני המחלה הובילה בפיתוח טיפולים ממוקדים חדשים (כפי שיפורט בהמשך) המכוונים כנגד מרכיבים ספציפיים בתגובה האימונולוגית.

תסמינים אופייניים וחלוקה לפי גיל

התסמין המרכזי של אטופיק דרמטיטיס הוא גרד עז בעור. הגרד מוביל להסרת (שריטת) העור, וזו גורמת לאדמומיות, נפיחות, הופעת שלפוחיות קטנות או הפרשות ("בכי" של העור), גלד ועיבוי העור. התפרחת יכולה להופיע כמעט בכל מקום בגוף, אך דפוסי הפיזור שלה משתנים עם הגיל. נהוג לתאר את המחלה בשלוש פאזות עיקריות: ינקות, ילדות, והתבגרות/בגרות, כשלכל שלב מאפיינים מעט שונים. להלן המאפיינים לפי גיל:

אטופיק דרמטיטיס בתינוק: לעיתים קרובות מופיעה פריחה אדומה ומגרדת על הלחיים והפנים, כמתואר בתמונה, ועלולה להתפשט לאזורים נוספים. רוק וחיכוך (כגון בעת אכילה) יכולים להחמיר את הפריחה בפנים.

• תינוקות (מלידה עד כשנתיים): אטופיק דרמטיטיס בתינוקות מתבטאת לרוב בפריחה אדומה ומגרדת המופיעה על הפנים – בעיקר על הלחיים – וגם על הקרקפת. העור נראה יבש מאוד, אדמומי, ועלול להופיע בו נוזל שקוף (מעין "רטיבות") כאשר התינוק מגרד את האזור. במקרים רבים הפריחה מתחילה סביב גיל 3-6 חודשים. בנוסף לפנים, יכולה ההרבה להופיע גם באזורים החיצוניים של הידיים והרגליים – למשל בחלק החיצוני של המרפקים והברכיים (האזורים ה"נמתחים" כשפורשים יד או רגל). לעומת זאת, אזור החיתולים כמעט תמיד נחסך בפריחה אטופית אצל תינוקות, כיוון שהעור שם לח באופן קבוע מהשתן והצואה – תנאים שפחות מתאימים להתפתחות אקזמה אטופית. הורים רבים מבחינים שהתפרחת מחמירה כאשר מתחילים להאכיל במזונות מוצקים או בעת בקיעת שיניים – ייתכן בשל שינויי רוק וחבלה עורית קלה סביב הפה. התינוק עשוי להיות חסר שקט מאוד בשל הגרד, להתעורר בלילות ולשפשף את פניו בכרים.
• ילדים (גיל שנתיים ועד גיל ההתבגרות): בשלב הילדות, אטופיק דרמטיטיס נוטה לשנות את מיקומה למקומות אופייניים אחרים. הפריחה נהיית לרוב פחות "רטובה" ויותר מעובה ומחוספסת. במקרים רבים הנגעים מופיעים בכפלי העור – למשל בקפל המרפקים והברכיים (בחלק הפנימי שלהם). גם אזור הצוואר נפגע לא פעם, וכן מפרקי כפות הידיים והקרסוליים. אצל חלק מהילדים העור סביב העיניים נעשה מודלק. התסמינים כוללים עור אדום-חום, מעובה כתוצאה מהגרד (תופעה הנקראת ליכניפיקציה – עיבוי של העור ויצירת מרקם מחוספס), ולעיתים יהיו סדקים בעור ואפילו דימום קל עקב גרד ממושך. בהשוואה לתינוקות, בילדים העור נוטה להיות יבש מאוד וקשה עם קשקשת, ופחות נראה "בוכה". הילדים לרוב מגרדים בעיקר בקפלי המרפק/ברך, מה שיכול ליצור סימני גרד ואדמומיות שם. לעיתים מזהים בילדים עם אקזמה אטופית סימנים נלווים כמו קפל נוסף מתחת לעפעף התחתון (Dennie-Morgan fold) או כהות קלה סביב העיניים ("שחור של אטופיה"), וכן עור יבש עם קווים מוגברים בכפות הידיים. סימנים אלו ייחודיים אך אינם מזיקים כשלעצמם. בחלק גדול מן הילדים תהיה הטבה משמעותית עד העלמות האקזמה עם הכניסה לגיל ההתבגרות, אך אצל אחרים היא עלולה להתמיד.
• מתבגרים ומבוגרים: גם במתבגרים ובמבוגרים צעירים שהמחלה נמשכת, קיימים אזורי עור מועדפים: לרוב מעורבים עדיין כפלי המרפקים והברכיים (האזורים הפנימיים שלהם), וכן הצוואר ואזור החזה העליון. בנוסף, נפוצים נגעים בכפות הידיים (במיוחד אם יש מגע עם מגרים כמו סבון), בכפות הרגליים, ומסביב לעיניים (עפעפיים מודלקים). לעיתים אטופיק דרמטיטיס במבוגר תופיע כאסתמה של הידיים – יובש, סדקים ושלפוחיות באצבעות וכף היד. המראה אצל מבוגרים נוטה להיות של עור מעובה מאוד, כהה או אדמדם-חום, עם קשקשת, עקב שנות גרד רבות. בניגוד לילדים, במבוגרים הנגעים ממוקדים יותר (למשל רק בידיים או רק בקפלים) ולא בהכרח מפושטים. לעיתים יש תקופות ארוכות של הפוגה ואז התפרצות מחדש עקב טריגר (למשל לחץ נפשי או מזג אוויר קיצוני). יש גם מקרים של הופעה חדשה של אקזמה אטופית במבוגר, למרות שלא סבל כילד – למשל נשים לאחר לידה לעיתים חוות אטופיק דרמטיטיס בפעם הראשונה, ייתכן בשל שינויים הורמונליים.

אבחון רפואי של אטופיק דרמטיטיס

אבחנה קלינית: את האבחנה של אטופיק דרמטיטיס מבצע רופא, בדרך כלל רופא עור או רופא ילדים, על סמך סיפור קליני ובדיקה גופנית של העור. אין בדיקת מעבדה אחת "שמוכיחה" את המחלה – האבחנה היא ברובה קלינית. הרופא ישאל על אופי הפריחה, משך הזמן, גרד, מחלות אלרגיות במשפחה, טריגרים אפשריים וכן הלאה. על פי הקריטריונים המקובלים, האבחנה נתמכת בקיום מאפיינים טיפוסיים כגון גרד עז, מהלך כרוני-נשנה, פיזור אופייני לפי גיל, והיסטוריה אישית או משפחתית של אטופיה (אסתמה/אלרגיות). כאשר קריטריונים אלו מתקיימים, האבחנה של אטופיק דרמטיטיס נעשית די ברורה. בנוסף, הרופא ינסה לשלול אבחנות אחרות בעלות מראה דומה (אבחנה מבדלת, ראו בהמשך).

בדיקות ועזרי אבחון: כאמור, אין בדיקה מעבדתית ספציפית לאטופיק דרמטיטיס. לעיתים מוצאים רמות גבוהות של נוגדן IgE בדם של חולים (עד 80% מהמקרים), אך ממצא זה אינו ייחודי ונמצא גם באלרגיות אחרות. לכן בדרך שגרה לא נהוג לבצע בדיקות דם לאישוש האבחנה. במקרים מסוימים, בהתאם לסיפור, עשויים לבצע מבחני אלרגיה כדי לזהות גורם מחמיר: למשל טסטים עוריים (טסטים לדקירה) לאלרגיה לאבקת בית, פרוות בעלי חיים או מזונות, אם קיים חשד שאלרגן מעורר התפרצויות. במקרי אקזמה עקשניים או לא טיפוסיים, רופא העור עשוי להפנות למבחן מטלית (Patch Test) המיועד לבדוק אלרגיה ממגע – במבחן זה מודבקות על העור (בד"כ הגב) מדבקות המכילות חומרים אלרגניים נפוצים, כדי לראות אם נוצרת תגובה מקומית לאחר 48-72 שעות. מבחן מטלית יכול לגלות אם חלק מהפריחה נובע גם מדרמטיטיס ממגע (למשל רגישות לניקל, לבושם או לחומר משמר בקרם) בנוסף לרקע האטופי. חשוב לציין שמטרת מבחני האלרגיה היא בעיקר זיהוי טריגרים למניעה – הם אינם "מגלים אם זו אטופיק דרמטיטיס" (את זה קובעים קלינית).

במקרים נדירים, כאשר הפריחה בלתי טיפוסית במיוחד, הרופא ישקול ביצוע ביופסיית עור (נטילת דגימת עור קטנה ובדיקתה במיקרוסקופ). ביופסיה אינה שגרתית באבחון אקזמה אטופית, אך אם יש ספק שמדובר במצב אחר (כגון פסוריאזיס, פטרת או לימפומה של העור), הבדיקה עשויה לסייע לשלול אפשרויות אחרות.

אבחנה מבדלת: כמה מצבים עלולים להיראות דומים לאטופיק דרמטיטיס, והרופא צריך לשלול אותם במהלך האבחון:

• דרמטיטיס סבוראי – מכונה "סבוראה" או אצל תינוקות "גלד ראש" (cradle cap). גם היא גורמת לקשקשת ופריחה בתינוקות, אך לרוב מופיעה בקרקפת, באוזניים ובאזור החיתול, עם קשקשים שומניים צהבהבים, ואינה מגרדת כמו אטופית. לעיתים קשה להבחין בין סבוראה לאטופיק אצל תינוק, במיוחד כשהנגעים בקפלי הצוואר – אך סבוראה בדרך כלל חולפת מעצמה בחודשים הראשונים לחיים ואינה כרונית.
• דרמטיטיס ממגע – אלרגיה עורית ממגע עם חומרים (למשל תכשירי קוסמטיקה, מתכות, בושם). יכולה לגרום לפריחה וגרד בכל גיל. באטופיק דרמטיטיס יכולה כמובן להיות גם רכיב של אלרגיה ממגע. ההבדל הוא בדר"כ שפיזור דרמטיטיס ממגע תואם לאזור המגע (למשל פריחה במקום שבו מרחו תכשיט), בעוד באטופיק הפיזור מתאים לדגם טיפוסי (קפלים, פנים וכו'). לפעמים מבצעים Patch test כדי לזהות אלרגיה כזו.
• פסוריאזיס – מחלה עור כרונית שגורמת לנגעים אדומים עם קשקשת כסופה-לבנה. בגיל הילדות פסוריאזיס פחות שכיחה, אך במבוגרים לעיתים מתבלבלת עם אקזמה. פסוריאזיס נוטה להופיע במרפקים וברכיים בחלק החיצוני שלהם ולא בקפלים, והקשקשת שלה עבה ובהירה יותר. במקרים מסוימים יש צורך בביופסיה כדי להבחין.
• סקביאס (גרדת) – זיהום טפילי הנגרם על ידי קרדית הגורמת לגרד עז ופריחה של גבשושיות (לעיתים עם שלפוחיות זעירות) באזורים כמו מרווחי אצבעות היד, פרקי יד, טבור ומפשעות. תינוקות עם סקביאס יכולים לפתח פריחה מפושטת שדומה לאקזמה, אך בסקביאס לרוב יהיו בני משפחה נוספים עם גרד.
• חסר חיסוני מולד – בתינוקות עם אקזמה קשה מאוד בגיל מוקדם, במיוחד כזו המלווה בזיהומים חוזרים, הרופא ישלול אפשרות נדירה של הפרעת חיסון (למשל תסמונת Wiskott-Aldrich או תסמונת Hyper-IgE). מצבים אלה נדירים, אך נכללים באבחנה המבדלת של "אקזמה" בינקות.
• אחרים: ישנן עוד אבחנות נדירות יותר שהרופא יחשוב עליהן לפי המקרה, כגון אסטמה של העור ממגע עם גירוי (מגע תכוף במים וסבון שגורם ליובש ופריחה – למשל אצל עובדי ניקיון), אימפטיגו (זיהום עור חיידקי עם גלדים צהובים שעלול להופיע כסיבוך על אקזמה קיימת), חרלת (אורטיקריה) – שהיא תגובה אלרגית שונה המתבטאת בנפיחויות מגרדות זמניות בעור, ועוד.

שילוב המאפיינים הקליניים יחד עם שלילת המצבים האחרים מבססים את אבחון האטופיק דרמטיטיס.

טיפול באטופיק דרמטיטיס: תרופות ועזרי טיפול

אין כיום מרפא מוחלט לאטופיק דרמטיטיס, אך קיימים טיפולים רבים וטובים לשליטה בתסמינים, לריפוי פריחות בעת התלקחות ולהארכת התקופות ללא פריחה. ניהול נכון של המחלה כולל שילוב של טיפול רפואי בשלב החריף, טיפול מניעתי יומיומי (תחזוקה) ואימוץ הרגלי חיים המפחיתים טריגרים. להלן סקירת הטיפולים המרכזיים:

• לחותנים (קרמי לחות) ושיקום מחסום העור: זהו אבן היסוד בטיפול באטופיק דרמטיטיס. עורם של חולים באקזמה אטופית סובל מיובש כרוני ופגיעה במחסום העורי, ולכן שימוש יומיומי קבוע בקרם לחות (Emollient) עשיר הוא חיוני. מריחת קרם/משחה לחות לפחות פעמיים ביום "נועלת" את המים בעור, משקמת את שכבת ההגנה ומפחיתה את הגרד והדלקת. מומלץ להשתמש בתכשירים ללא בושם, היפואלרגניים, בעלי מרקם שומני (קרם עשיר, משחת וזלין, חמאת שיאה וכדומה). יש למרוח קרם מיד אחרי רחצה על עור לח ("כלל 3 הדקות" – פירוט בהמשך) כדי למקסם ספיגת לחות. מחקרים מראים שטיפול עקבי בלחותנים מפחית משמעותית התלקחויות ויכול אף להקטין את הצורך בסטרואידים.
• טיפול תרופתי מקומי (טופיקלי): בשלב התלקחות, כאשר ישנם נגעים פעילים, הטיפול העיקרי הוא במריחת תכשירים אנטי-דלקתיים על העור:

• קורטיקוסטרואידים מקומיים ("סטרואידים") – משחות וקרמים המכילים סטרואיד (כגון הידרוקורטיזון, בטאמתזון ועוד). אלו תרופות קו ראשון שמרגיעות במהירות את הדלקת והגרד. נבחרת עוצמת הסטרואיד בהתאם לחומרת האקזמה ומיקום הנגע (בעור הפנים והקפלים משתמשים בסטרואידים חלשים יותר, בעוד שבגפיים ובעור עבה ייתכן צורך בסטרואיד חזק). הטיפול קצר-טווח לרוב: מריחה יומיומית למשך מספר ימים עד שבועות עד שהנגע משתפר, ואז הפסקה או מעבר לתחזוקה. סטרואידים מקומיים יעילים מאוד ונסבלים היטב, ותופעות הלוואי (כגון דילול עור) נדירות כאשר משתמשים בהם נכון בהנחיית רופא. חשוב שהורים לא יחששו מ"שמירת" הטיפול – בשימוש מושכל בתקופות קצרות זו שיטה בטוחה שעוזרת לילד.
• מעכבי קלצינאורין טופיקליים – תרופות חדשות יותר למריחה כגון טקרולימוס (Protopic) ופימקרולימוס (Elidel). משחות אלה מדכאות את פעילות מערכת החיסון בעור באופן מקומי (דרך עיכוב אנזים קלצינאורין), ללא סטרואידים. הן מאושרות לשימוש בילדים מעל גיל שנתיים ובמבוגרים, ומועילות במיוחד לאזורים רגישים כמו הפנים, הצוואר ואזורי קפל – שם רוצים להימנע משימוש ממושך בסטרואיד. מעכבי קלצינאורין יכולים לגרום בתחילת השימוש לצריבה בעור, אך לרוב זה חולף. יתרונם שהם אינם גורמים לדלדול עור ולכן מתאימים לטיפול תחזוקה ארוך-טווח (למשל מריחה 2-3 פעמים בשבוע למניעת התקפים חוזרים באזורים מועדים).
• תכשירים חדשים ללא סטרואידים: בשנים האחרונות יצאו לשוק תרופות מריחה חדשניות. אחת הבולטות היא קרם Crisaborole (שם מסחרי Eucrisa) – חומר המעכב אנזים PDE4 ובכך מפחית דלקת. הוא מאושר לאטופיק דרמטיטיס קל-בינוני, כולל בילדים, ומספק אופציה נוספת במקום סטרואיד. בשנת 2024 אושרה בארה"ב גם משחת Roflumilast 0.15% (מעכבת PDE4) לטיפול באקזמה קלה-בינונית. בנוסף, קרם Ruxolitinib 1.5% (Opzelura) – מעכב JAK טופיקלי – הוכח כיעיל ובטוח בילדים ומבוגרים עם אקזמה קלה-בינונית. תרופות אלו מספקות אפשרויות טיפול מקומי ללא סטרואידים שמאפשרות גיוון בטיפול, במיוחד במקרים עמידים או כרוניים. עם זאת, עלותן עשויה להיות גבוהה ואינן תמיד כלולות בסל הבריאות בכל מדינה.

• טיפול מערכתי (סיסטמי): במקרים של אטופיק דרמטיטיס בינונית-קשה, כאשר שטחי עור נרחבים מעורבים או כשהגרד חמור מאוד עד פגיעה משמעותית באיכות החיים, נשקל טיפול תרופתי דרך הפה או בזריקות:

• סטרואידים סיסטמיים: למשל פרדניזון דרך הפה. אלו תרופות נוגדות דלקת חזקות, אך לא נהוג לתתן באופן שגרתי באטופיק דרמטיטיס בגלל תופעות לוואי וסיכון בהתלקחות חוזרת לאחר הפסקתן. לעיתים נעשה "טיפול הצלה" בסטרואידים פומיים במינון נמוך לתקופה קצרה בלבד, כדי להשתלט על התקף קשה במיוחד, תוך מעבר מהיר לתרופות תחזוקה אחרות.
• תרופות דיכוי חיסון קלאסיות: לחולים עם מחלה כרונית חמורה, במיוחד מבוגרים, היו נהוגות תרופות כגון ציקלוספורין, מתוטרקסט, אזתיופרין או מיקופנולאט. תרופות אלו מדכאות את מערכת החיסון באופן רחב ובכך מקלות על האקזמה. הן יכולות להיות יעילות, אך השימוש בהן מוגבל בשל תופעות לוואי פוטנציאליות (ציקלוספורין לדוגמה עלול לפגוע בכליות ובעל לחץ דם, מתוטרקסט דורש מעקב כבדי וכו'). כיום, עם הופעת תרופות ביולוגיות ממוקדות, השימוש בתרופות הישנות פחת, אך הן עדיין אופציה במקרים מסוימים ובעלות נמוכה יותר.
• תרופות ביולוגיות (מודרניות): פריצת דרך בשנים האחרונות בטיפול באטופיק דרמטיטיס קשה היא השימוש בתרופות ביולוגיות – נוגדנים חד-שבטיים המכוונים כנגד מרכיבים ספציפיים של התהליך הדלקתי. התרופה הביולוגית הראשונה שאושרה למחלה (בשנת 2017) היא Dupilumab (דופילומאב, שם מסחרי Dupixent) – נוגדן הנקשר לקולטן של אינטרלויקין-4 ו-13 ובכך מעכב את מסלול הדלקת האלרגית. תרופה זו הניתנת בזריקות תת-עוריות הראתה שיפור דרמטי אצל מטופלים רבים עם אקזמה קשה, עם פרופיל בטיחות טוב (תופעת הלוואי העיקרית: דלקת בלחמיות העין בכ-10% מהמטופלים). Dupilumab מאושרת כיום גם לילדים (בישראל החל מגיל 6 שנים, ובארה"ב אף מגיל 6 חודשים להתוויות מסוימות), ומשנה את חייהם של מטופלים שסבלו שנים. בעקבות הצלחתה, פותחו נוגדנים ביולוגיים נוספים: Tralokinumab (טרלוקינומאב, שם מסחרי Adbry) – נוגדן לאינטרלויקין-13 שאושר בשנת 2021 כמענה נוסף; ותרופות בניסוי מתקדם כגון Lebrikizumab (נוגדן נוסף ל-IL-13) שצפויה לקבל אישור ולספק אלטרנטיבה נוספת עם יעילות דומה. כמו כן מפותחים נוגדנים כנגד מתווכי גרד, למשל Nemolizumab – נוגדן לקולטני אינטרלויקין-31 (ציטוקין הקשור באופן ספציפי בתחושת הגרד); ניסויים הראו שיפור משמעותי בגרד ובנגעים וייתכן שאישורו קרוב. התרופות הביולוגיות הביאו לשיפור ניכר בטיפול, ומאפשרות לחולים קשים לחיות כמעט ללא סימפטומים לאורך זמן.
• מעכבי JAK פומיים: קבוצה חדשה נוספת של תרופות מערכתיות, הניתנות בטבליות, הן מעכבי האנזים Janus Kinase (JAK). דוגמאות הן Upadacitinib (אופדציטיניב, שם מסחרי Rinvoq) וAbrocitinib (אברוציטיניב, Cibinqo), שאושרו בשנים 2021-2022 לאטופיק דרמטיטיס בינונית-קשה. תרופות אלו חוסמות מסלול תוך-תאי המשדר אותות דלקת (JAK-STAT) ובכך מפחיתות את התהליך הדלקתי. במחקרים, טיפול יומי בגלולת מעכב JAK הביא לשיפור מהיר ומשמעותי מאוד באקזמה, אף יותר מדופילומאב בחלק מהמדדים. עם זאת, יש לשקול תופעות לוואי אפשריות (לדוגמה שינויים בספירת דם, סיכון זיהומים) ולכן הן מאושרות בשימוש קו שני תחת מעקב רפואי צמוד. בישראל (נכון ל-2025) Upadacitinib אושר לטיפול באטופיק דרמטיטיס במבוגרים וכנראה ייכנס לשימוש נרחב. יתרונן של תרופות אלו שהן פומיות (גלולה) ולא זריקה, והשפעתן מהירה מאוד.

• פוטותרפיה (טיפול באור): טיפול בקרינת על-סגול (UV) מבוקר משמש מזה שנים כטיפול לאטופיק דרמטיטיס בינונית. לרוב נעשה שימוש בקרינת UVB צרת-ספקטרום (NB-UVB) או לעיתים UVA בשילוב תרופות (PUVA), הניתנת במכון פוטותרפיה תחת פיקוח. המטופל נחשף לעמידה בתוך תא מיוחד הפולט קרינת UV בעוצמה מדודה, מספר דקות בכל פעם, בדרך כלל 2-3 פעמים בשבוע. האור האולטרה-סגול מדכא את התגובה החיסונית בעור ומפחית דלקת וגרד. טיפול זה יכול להיות יעיל מאוד בחולים שאינם מגיבים למשחות, והוא בטוח יחסית בילדים ובמבוגרים. החסרונות הם טרחה (נסיעות לטיפול תכופות) ופוטנציאל לנזקי שמש מצטברים לאורך זמן (לכן לרוב לא מטפלים בפוטותרפיה לתקופות ממושכות מאוד). עם הופעת הטיפולים הביולוגיים, השימוש בפוטותרפיה מעט פחת, אך היא עדיין אופציה טובה במיוחד למטופלים שאינם מעוניינים בטיפול מערכתי תרופתי.
• טיפולים נוספים ותמיכתיים:

• אנטיהיסטמינים: תרופות נוגדות היסטמין (כמו פניסטיל, אהיסטון או טלפסט) ניטלות דרך הפה במטרה להקל על הגרד. יעילותם בהקלת גרד של אקזמה אינה חד-משמעית, שכן הגרד של אטופיק דרמטיטיס אינו רק מתווך היסטמין. עם זאת, אנטיהיסטמינים מהדור הראשון שגורמים לישנוניות (כמו הידרוקסיזין) עשויים להינתן בלילה כדי לעזור לילד לישון למרות הגרד.
• אנטיביוטיקה וטיפול בזיהומים: זיהום חיידקי משני (בדר"כ סטפילוקוקוס) הוא סיבוך נפוץ באטופיק דרמטיטיס ומחמיר את המצב. במידה ויש סימני זיהום (מוגלה, גלד צהוב, נפיחות חמה) יינתן טיפול אנטיביוטי מקומי או סיסטמי לפי הצורך. לעיתים נהוג במקרים קשים לבצע אמבטיות עם כלור מדולל ("Bleach baths") מספר פעמים בשבוע – הוספת כמות קטנה של אקונומיקה למי האמבט – כדרך להקטין עומס חיידקים על העור. למרות שהרעיון של "רחצה באקונומיקה" נשמע מוזר, רופאי עור רבים ממליצים על כך וזה נחשב בטוח ויעיל בהפחתת הגרד והזיהום אם מבוצע נכון. המתכון הוא בד"כ רבע כוס אקונומיקה לאמבט מלא (או כפית לליטר מים), השרייה 10 דקות ושטיפה. אמצעי זה יכול להוריד את הצורך באנטיביוטיקה.
• רטיות לחות (Wet wrap): שיטת טיפול ביתית לעור מודלק מאוד: מריחת שכבה עבה של משחת סטרואיד/לחות, עטיפת האזור בתחבושות לחות ומעליהן שכבה יבשה, למשך הלילה. רטיבות הקרירה מרגיעה את העור, מעלה חדירת התרופה לעור ומונעת גירוד תוך כדי שינה. רטיות לחות נהוגות בעיקר בילדים עם אקזמה מפושטת, וניתן לקבל הדרכה לכך במרפאה.
• טיפולים טבעיים ותכשירים משלימים: רבים מחולי אקזמה מנסים להקל על הסימפטומים בעזרת תרופות סבתא או תוספים טבעיים. שיבולת שועל קולואידית (Colloidal oatmeal) – אבקה דקת גרגיר משיבולת שועל – היא מהבודדות שהוכחה כמועילה: הוספתה לאמבט או מריחתה כקרם יכולה להרגיע דלקת ויובש בעור. גם מריחת שמן קוקוס אורגני בכבישה קרה על העור זכתה לתמיכה מדעית מסוימת – שמן קוקוס משמש כלחותן טבעי, מפחית אובדן מים מהעור, ויש לו תכונות אנטימיקרוביות ואנטי-דלקתיות שעשויות להועיל בעור אטופי. מחקר אף הראה ששימוש יומיומי בשמן קוקוס כתכשיר לחות שיפר את מצב העור בהשוואה ללא טיפול. שמן זרעי חמניות הוא דוגמה נוספת לשמן טבעי המועיל ללחות העור. יש הנעזרים גם במשחות קלנדולה, אלוורה וכדומה – חלקם מדווחים על שיפור וחלקם לא, והעדויות המדעיות לכך מוגבלות. בכל מקרה תכשירים "טבעיים" יכולים לעיתים לגרום לאלרגיה ממגע, ולכן יש להשתמש בזהירות ולבחון השפעה. לגבי תוספי תזונה – מחקרים על מתן חומצות שומן אומגה 3, ויטמין D או פרוביוטיקה בחולים קיימים אך התוצאות אינן חד-משמעיות. אין כרגע תוסף תזונה שהוכח בוודאות כמשפר אקזמה קיימת.
• תמיכה נפשית והתנהגותית: מאחר והפן הנפשי משמעותי, טיפולים התנהגותיים יכולים לעזור. שיטות הרפיה, מדיטציה ומיינדפולנס הראו שיפור מסוים בתסמינים במחקרים – כנראה עוזרים לשבור את מעגל לחץ-גרד. ביופידבק והיפנוזה רפואית הן שיטות נוספות שנבדקו. גם טיפול פסיכולוגי או הצטרפות לקבוצת תמיכה יכולה להועיל בהתמודדות עם מחלה כרונית מתישה. כאשר יש הפרעות שינה קשות או סימני דיכאון/חרדה בעקבות המחלה, חשוב לפנות לגורמי מקצוע לייעוץ.

לסיכום, ארגז הכלים הטיפולי באטופיק דרמטיטיס רחב מאוד, מרמת קרם הלחות הבסיסי ועד התרופות הביולוגיות המתקדמות. תוכנית טיפול מותאמת אישית, שמשקללת את חומרת המחלה, גיל המטופל, אזורי הגוף המעורבים והעדפות המטופל, תבטיח את השליטה הטובה ביותר במחלה עם מינימום תופעות לוואי. לרוב יומלץ לשלב כמה גישות: למשל הקפדה יומיומית על לחות והימנעות מטריגרים (ראו בהמשך) יחד עם מריחת סטרואיד בעת הצורך, ובמקרים קשים – הוספת טיפול ביולוגי או פוטותרפיה.

טיפול תומך יומיומי ומניעת התלקחויות

מלבד הטיפולים התרופתיים, ניהול נכון של אטופיק דרמטיטיס מחייב שגרת טיפול יומיומית קבועה והרגלי חיים המגנים על העור. מטרת הטיפול התומך היא להאריך ככל האפשר את תקופות ההפוגה בין ההתקפים ולהקטין את הצורך בתרופות. להלן עקרונות מפתח לטיפול ומניעה ביום-יום:

• שמירה על לחות העור באופן קבוע: כפי שהודגש, מריחת קרם לחות פעמיים-שלוש ביום היא אבן יסוד. מומלץ לבחור קרם עשיר וחסר בושם, למרוח בכל הגוף בדגש על אזורים נוטים להתפרצות. לאחר מקלחת – יש לייבש בטפיחות עדינות (לא לשפשף במגבת) ולמרוח מיד קרם לחות כשהעור עוד לח, תוך 3 דקות מסיום הרחצה. שיטה זו "כולאת" את המים בעור בצורה מיטבית. שימוש קבוע בלחותן לא רק מקל על היובש אלא ממש מהווה טיפול מונע המשפר את תפקוד מחסום העור. אצל תינוקות בסיכון, אף ישנן עדויות שמריחת וזלין יום-יומית יכולה למנוע הופעת אקזמה (ראו פרק מניעה).
• רחצה והיגיינה נכונה: בעבר היה מיתוס שיש להימנע מרחצה תכופה בילדים אטופיים, אך כיום ההמלצה היא דווקא מקלחת יום-יומית קצרה במים פושרים. הרחצה מסירה אלרגנים ומזהמים מהעור ומוסיפה לחות אם מיד לאחריה מורחים קרם. הכללים הם: מקלחת או אמבטיה במים חמימים (לא חמים מדי) למשך כ-10 דקות; שימוש בסבון עדין מאוד או שמן אמבט – מומלץ סבון ללא דטרגנטים, ללא אלכוהול וללא בושם (קיימים "סבוני תחליב" מיוחדים לעור רגיש). בילדים קטנים ניתן לרחוץ עם מים בלבד רוב הימים, וסבון רק באזורי הצורך. לא לקרצף את העור בספוג או ליפה – שפשוף חזק מגרה את העור; מספיק לנקות בעדינות עם הידיים. לאחר הרחצה כאמור יש לייבש בעדינות ולמרוח מיד קרם. כדאי גם להימנע מאמבטיות קצף או מלחים ריחניים שעלולים לייבש. רחצה בים – מי מלח יכולים לעקצץ באקזמה פעילה, אבל לחלק מהאנשים ים דווקא מיטיב עם העור (אולי בשל שמש וחיטוי). רחצה בבריכה – כלור עלול לייבש; מומלץ לשטוף היטב אחר כך ולמרוח קרם. לסיכום, רחצה יומית מבוקרת לא רק שמותרת אלא אף מומלצת, כל עוד שומרים על עקרונות אלו.
• הימנעות מטריגרים ידועים: כל מטופל צריך לזהות מה גורם אצלו להתלקחות, ולנסות להפחית חשיפה לאותם גורמים. רשימת הטריגרים הנפוצים פורטה קודם (בגדים מצמר, חום וזיעה, אבק, קרדית אבק הבית, אבקות כביסה מבושמות, סבונים קשים, עשן וכו'). אוורור הבית וניקוי אבק תכופים מועילים, במיוחד בחדר השינה של ילד אטופי – רצוי להסיר שטיחים עבים ומצטברי אבק, לכבס מצעים ובובות רכות בחום להרוג קרדיות, ולהשתמש בכיסויים אטומים לאלרגנים למזרן וכרית במידת האפשר. בחירת בגדים: מומלץ ללבוש בדים רכים ונושמים – כותנה היא אידיאלית. יש להימנע מבדים מגרדים כמו צמר גס או פוליאסטר שמזיעים בו. גם תגיות תפורות בבגד עלולות לגרד ורצוי לגזור אותן. טמפרטורה ולחות: לשמור על סביבה קרירה ומתונה – חימום יתר של החדר ייבש את האוויר ועלול לגרום לגרד, לכן בחורף לחמם במתינות ולהשתמש במכשיר אדים אם האוויר מאוד יבש. בקיץ – מזגנים מורידים לחות ועלולים לייבש, אך עדיפים על הזעה מרובה.
• טיפוח עור מותאם: להשתמש רק בתכשירים המתאימים לעור רגיש – סבונים, شامפו וקרמים ללא ריח, ללא צבע, המיועדים לעור יבש. להימנע מדאודורנטים חזקים, מבשמי גוף ותרסיסים ישירים על העור. בעת גילוח/הסרת שיער – לנקוט זהירות, כיוון שזה עלול לגרום לגירוי בעור רגיש.
• תזונה ואלרגיות למזון: בניגוד למחשבה הרווחת, ברוב חולי האטופיק דרמטיטיס המזון אינו הגורם העיקרי להתפרצויות. רק אצל חלק קטן מהילדים מזון מסוים (כמו חלב פרה, ביצים, בוטנים וכד') אכן מחמיר את האקזמה. אין המלצה גורפת למנוע מזונות באופן גורף לכל ילד אטופי – דיאטות אלימינציה מחמירות תזונתית ללא התוויה עלולות אף להזיק. יחד עם זאת, אם מתעורר חשד קליני סביר (למשל התפרצות אחרי צריכת מאכל מסוים), יש לבצע בירור אלרגיה בהנחיית רופא. במידה ואלרגיה למזון הוכחה בבירור (על ידי טסטים או תגר, יחד עם תסמינים תואמים), יומלץ להימנע מאותו מזון – צעד זה יוכל להפחית את ההתקפים. אולם הדגש הוא: אין להכניס ילד לדיאטה מוגבלת ללא ייעוץ אלרגולוג, כיוון שרוב הילדים עם אקזמה אינם אלרגיים למזון, והגבלות מיותרות עלולות לפגוע בגדילה. מעבר לכך, תזונה מאוזנת ובריאה חשובה לתפקוד מערכת החיסון והעור – מחסורים תזונתיים (למשל אבץ, ויטמין D) עלולים בעצמם לפגוע בעור. לכן יש להקפיד על תפריט מגוון ועשיר.
• ניהול סטרס ומתחים: סטרס כאמור יכול להחמיר אטופיק דרמטיטיס. לכן חלק מהטיפול הוא טיפול בנפש: שינה מספקת, טכניקות הרפיה (כמו נשימות, יוגה, מדיטציה), פעילות גופנית מתונה – כל אלה מועילים. בילדים, גירוד לעיתים קורה בלי לשים לב בעת שעמום או לחץ. כדאי ללמד את הילד להסיח את הדעת בעת גרד – למשל במקום להתגרד, לכסות את האזור בכף היד וללחוץ קלות, או להשתמש בכדור קרח עטוף בבד כדי לקרר את העור כאשר "ממש מדגדג לגרד". הורים יכולים לזהות טריגרים רגשיים (כמו התרגשות, כעס) שגורמים לילד להתחיל לגרד, ולעזור לו בעזרת משחק או פעילות מרגיעה להימנע מכך. שמירה על ציפורניים קצרות והלבשת כפפות כותנה דקות בלילה לתינוקות תקטין נזק מהגרד.
• פעילות גופנית והזעה: ספורט חשוב לבריאות, ואין למנוע מילד אטופי להשתתף. עם זאת, יש לנקוט אמצעים למזער את גירוי הזיעה: לבחור בפעילויות שאינן בחום כבד, ללבוש ביגוד מנדף, ולשטוף את העור ולמרוח לחות לאחר פעילות. מומלץ שלילד יהיה בהישג יד בקבוק מים לשתייה תדירה (התייבשות מחמירה יובש בעור) ומגבת לייבוש הזיעה במהלך משחק. לאחר הפעילות, מקלחת פושרת מהירה ואז קרם לחות יסייעו.
• חשיפה לשמש: שמש בכמות מתונה לרוב מיטיבה עם אקזמה (אור UV מדכא דלקת). אולם כוויית שמש תזיק מאוד. לכן חשוב להגן בקרם הגנה מפני שמש חזקה, רצוי קרם מינרלי (עם אבץ או טיטניום) שפחות צורב. לפעמים קרם הגנה כימי מגרה עור אטופי, ואז עדיף פיזיקלי/מינרלי.
• מעקב רפואי והיענות לטיפול: חלק מהטיפול היומיומי הוא להיות במעקב אצל רופא עור, במיוחד במקרים בינוניים-קשים, ולהיות עקבי בשימוש בתכשירים שנרשמו. התמדה היא שם המשחק – למרוח לחות גם כשנראה ש"הכל בסדר" כדי לשמור על העור, ולהשתמש בתרופות בהתאם להוראות גם אם לא רואים שיפור מיידי. אם טיפול אינו עוזר, יש לחזור לרופא לשקול חלופות – כיום יש מספיק אופציות ואין סיבה "להשלים" עם אקזמה בלתי נשלטת.

לסיכום פרק זה, שילוב של שגרת טיפוח ושמירה על העור יחד עם הימנעות מגורמים מחמירים יכול להפחית באופן דרמטי את תדירות ועוצמת ההתפרצויות של אטופיק דרמטיטיס. רבים מהמטופלים שלומדים לנהל נכון את מצבם מצליחים להגיע לאיזון טוב עם מינימום התלקחויות.

הקשר בין אטופיק דרמטיטיס לאלרגיות, אסתמה ונזלת אלרגית (ה"טריאדה האטופית")

אטופיק דרמטיטיס היא חלק ממה שמכונה "הטריאדה האטופית" – שלושה מצבים אלרגיים שבאים לעיתים קרובות יחד: אקזמה אטופית, אסתמה של הסמפונות, ונזלת אלרגית (קדחת השחת). חולה אטופיק דרמטיטיס נוטה בסבירות גבוהה יותר לפתח גם אסתמה או אלרגיות אחרות לאורך חייו. למעשה, במספר גדול של מקרים, אטופיק דרמטיטיס היא הביטוי הראשון בילדות של הנטייה האטופית, ואחריה בשנים מאוחרות יותר מצטרפות אסתמה של דרכי הנשימה ו/או אלרגיות עונתיות. סדר הופעה זה מכונה לעיתים "הצעד האטופי" (Atopic march): התינוק מתחיל באקזמה, אחר כך כפעוט מפתח אלרגיות למזון, ובגיל בית ספר או נערות – אסתמה או נזלת אלרגית. כמובן שזה אינו גורל מוכרח – לא כל ילד עם אקזמה יסבול מאסתמה, אך הסיכון הסטטיסטי לכך גבוה מהרגיל.

מחקרים מראים שעד כ-50%-70% מהילדים עם אקזמה אטופית יסבלו מאסתמה או נזלת אלרגית בהמשך. הכיוון גם הפוך – רבים מחולי האסתמה והאלרגיות בעורף סבלו בילדותם מאטופיק דרמטיטיס. הקשר נובע מהרקע הגנטי המשותף: נטיית "אטופיה" (תגובה אלרגית מוגברת) שעוברת בתורשה במשפחות. אותם ליקויים אימונולוגיים (כמו רמות IgE גבוהות ותגובת Th2) משפיעים הן על העור, הן על רירית האף והן על דרכי הנשימה. למעשה, אטופיק דרמטיטיס מעלה את הסיכון של אדם לפתח אסתמה פי 3 לערך בהשוואה לאדם ללא אקזמה.

גם אלרגיות למזון נפוצות יותר בקרב חולי אטופיק דרמטיטיס – בפרט בילדים עם אקזמה קשה. לא נדיר שילד עם אטופיק דרמטיטיס יחווה תגובה אלרגית למזון מסוים (למשל ביצה או בוטנים). לעיתים קשה להבחין בין "אלרגיה למזון" ל"החמרת אקזמה" – אלרגיה טיפוסית תגרום תגובה מיידית כמו אורטיקריה (חרלת) או הקאות, בעוד שהאקזמה היא דלקת כרונית. אולם יש לציין שמחקרים הראו שכיחות גבוהה יותר של אלרגיות למזון (ובעיקר הופעת פריחות מסוג חרלת) בקרב ילדים אטופיים. מעניין שדווקא אלרגיה למזון לא בהכרח גורמת לאקזמה עצמה, אלא עשויה להתבטא בסימפטומים אחרים.

לאטופיק דרמטיטיס עצמה אין "טיפול אנטי-אלרגי" גורף כמו שמטפלים בנזלת אלרגית (אנטיהיסטמינים, חיסונים) – כי המחלה מורכבת מגורמים רחבים. אך לעיתים בחולים עם שילוב מחלות אטופיות, טיפולים כמו חיסוני אלרגיה (אימונותרפיה) כנגד קרדית אבק למשל עשויים להקל גם במידת מה על האקזמה, אם כי הנתונים מוגבלים.

לסיכום, יש לראות באטופיק דרמטיטיס חלק ממכלול של רגישות אלרגית מערכתית. רופאי עור נוטים לשאול חולי אקזמה אטופית על תסמיני אסתמה ונזלת, ולהיפך – רופאי ריאות עשויים לשאול חולי אסתמה על בעיות עור. הטיפול הוא רב-תחומי ומתמקד בכל מחלה בנפרד, אך ההכרה בקשר מאפשרת מעקב צמוד אחר הופעת מצבים נלווים. החדשות הטובות הן שטיפול טוב באחת המחלות (למשל שליטה באסתמה) ובכלל שמירה על אורח חיים בריא, יועיל לרוב גם לאחרות.

סיבוכים אפשריים של אטופיק דרמטיטיס

אטופיק דרמטיטיס אינה רק "מחלת עור מגרדת", היא עלולה לגרור עמה סיבוכים והשפעות מעבר לעור עצמו – במיוחד במקרים הכרוניים והקשים. להלן כמה מהסיבוכים וההשלכות האפשריות:

עיבוי וצביעה של העור עקב גרד כרוני (Lichenification) – בתמונה נראה עור מאחורי ברכי ילד עם אקזמה כרונית: העור עבה, כהה ומחוספס בעקבות שריטות חוזרות.

• זיהומי עור: העור הפגוע משמש כר פורה לחדירת מזהמים. הסיבוך השכיח ביותר הוא זיהום חיידקי משני, לרוב בחיידק סטפילוקוקוס אאוריאוס. הזיהום מתבטא בהחמרה פתאומית – העור נהיה אדום יותר, חם, עם הפרשות צהבהבות (גלדי דבש) או מוגלה, ולעיתים הופעת חום. מצב זה נקרא אימפטיגו כשהוא שטחי, ואם מעמיק ייתכן אף צלוליטיס. זיהומים כאלה מחייבים טיפול אנטיביוטי ולעיתים אשפוז. אטופיק דרמטיטיס מזוהם עלול "להתפשט" במהירות ולהפוך לאריזיפלס (שושנת) ואף למצבי חירום, ולכן יש להיות ערניים. גם זיהומים ויראליים עלולים לסבך אקזמה: וירוס ההרפס יכול לגרום למצב מסוכן שנקרא אקזמה הרפטיקום, בו מתפשטת פריחת שלפוחיות וכיבים כואבים בעור המלווה בחום – זהו מצב חירום הדורש טיפול אנטי-ויראלי. עוד וירוסים כמו מולוסקום (יבלות ויראליות) אוהבים לשגשג בעור אטופי. זיהום פטרייתי (כגון פטרת עור או קנדידה) גם הוא נפוץ יותר בחולים אלו. לכן, שמירה על הגיינת עור (רחצה, חיטוי עדין בעת הצורך) והימנעות מגירודים עד זוב דם – חיוניים למניעה. אם העור נסדק ונוצרים פצעים פתוחים, הסיכון לזיהום עולה. רופאים לעיתים ירשמו אנטיביוטיקה מונעת או שימוש בחומרים אנטיספטיים (כגון אמבטיות כלור, שהוזכרו) כשקיים זיהום כרוני.
• עלולים לסבך אקזמה: וירוס ההרפס יכול לגרום למצב מסוכן שנקרא אקזמה הרפטיקום, בו מתפשטת פריחת שלפוחיות וכיבים כואבים בעור המלווה בחום – זהו מצב חירום הדורש טיפול אנטי-ויראלי. עוד וירוסים כמו מולוסקום (יבלות ויראליות) אוהבים לשגשג בעור אטופי. זיהום פטרייתי (כגון פטרת עור או קנדידה) גם הוא נפוץ יותר בחולים אלו. לכן, שמירה על הגיינת עור (רחצה, חיטוי עדין בעת הצורך) והימנעות מגירודים עד זוב דם – חיוניים למניעה. אם העור נסדק ונוצרים פצעים פתוחים, הסיכון לזיהום עולה. רופאים לעיתים ירשמו אנטיביוטיקה מונעת או שימוש בחומרים אנטיספטיים (כגון אמבטיות כלור, שהוזכרו) כשקיים זיהום כרוני.
• שינויים כרוניים בעור: גרד ושריטה כרוניים מובילים לליכניפיקציה – העור הופך מעובה, גס וכהה יותר באזורי הגרד הקבועים. קפלי העור מודגשים (ניתן לראות ממש "פסים" בעור) והמרקם נעשה עור עבה. עור כזה גם כשהדלקת שוככת, עשוי להישאר עבה ומחוספס לאורך זמן רב. בנוסף, תהליך ההחלמה של פריחות עלול להשאיר שינויי פיגמנטציה: במטופלים כהי עור לא פעם רואים כתמים בהירים או כהים באזורים שהאקזמה החלימה בהם, תופעה שנקראת היפו/היפרפיגמנטציה לאחר דלקת. שינויי צבע אלה הם זמניים ברובם, אך דוהים לאט – לעיתים במשך חודשים עד שנה. חשוב להרגיע מטופלים שזה אינו "צלקת לצמיתות" אלא תופעה שנעלמת עם הזמן (תוך הקפדה לא להשתזף באזור המבהיר). גם צלקות ממש (בעקבות זיהומים או שריטות עמוקות) יכולות להופיע במקרים חמורים, אך זה פחות נפוץ.
• אבחנה נוספת: רגישות במגע (אלרגית או גירוי): חולי אקזמה אטופית נוטים יותר לפתח גם דרמטיטיס ממגע עם הזמן. כ-50% מהמבוגרים עם אקזמה כרונית יפתחו תגובות אלרגיות לחומרים שונים (למשל לניקל, לבושם, לחומרי משמר בקרמים). כאשר העור כבר פגוע, הוא "מלמד" את מערכת החיסון להגיב בעודף לחומרים שהאדם נחשף אליהם תכופות. לכן, לא נדיר שאדם עם אטופיק דרמטיטיס יגלה לפתע שבושם או משחה חדשה גורמים לו פריחה מקומית – זהו אלרגיה משנית במגע. יש להיות ערניים לכך; אם טיפול פתאום מחמיר פריחה, ייתכן שיש בו מרכיב אלרגני (למשל משחת אנטיביוטיקה מקומית שגרמה לאלרגיה). מעבר לכך, אצל אנשים שעובדים בעבודות הכרוכות ברחצה מרובה של הידיים (טבחים, צוות רפואי וכו'), אטופיק דרמטיטיס יכולה להוביל להתפתחות דרמטיטיס מגירוי (Irritant dermatitis) בידיים – בעצם החמרה קבועה של היובש והסדקים עקב חשיפה לסבון ומים. לכן חולים צריכים להגן היטב על ידיהם עם כפפות ולשמור על לחות, במיוחד במקצועות סיכון.
• הפרעות שינה ועייפות: הגרד באטופיק דרמטיטיס מחמיר בדרך כלל בלילה, בשל שינויים בקצב היומי של הפרשת ההורמונים והטמפרטורה. ילדים ומבוגרים רבים מתקשים לישון רצוף כשהעור מגרד – הם מתעוררים ומתגרדים פעמים רבות. זה מוביל לחוסר שינה מצטבר, עייפות ביום, וקושי בריכוז בעבודה או בלימודים. בקרב ילדים, מחסור שינה יכול לגרום לבעיות התנהגות ולהשפיע על ההתפתחות. לעיתים רופאים יתנו אנטיהיסטמין מרדים בלילה כדי לעזור לישון (לזמן קצר). שיפור המצב העורי לרוב משקם את איכות השינה, אך בזמן התלקחות חשוב שהסביבה הלילית תהיה נעימה – פיג'מה מכותנה, טמפרטורה קרירה, קרם לחות לפני השינה, ולעיתים תחבושות לחות להרגעת הגרד בלילה. ההורים צריכים להבין שילד עם אקזמה בינונית עשוי באמת לישון גרוע יותר, וזה חלק מהמחלה.
• השפעה על הנפש ואיכות החיים: מחלה כרונית, בייחוד כזו שלעיתים בולטת לעין וגורמת לגרד מתמיד, משפיעה רבות על רווחת הנפש. מחקרים מוצאים שחולי אטופיק דרמטיטיס בינונית-קשה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מחרדה ודיכאון. ילדים עלולים לחוות תסכול רב, ובני נוער לעיתים מתביישים בעורם ונמנעים מפעילויות חברתיות (למשל חשש ללבוש בגדים קצרים שמגלים את הפריחה). תחושת ה"סטיגמה" של מחלת עור ניכרת – ישנם ילדים שהסובבים אותם (ואפילו מבוגרים לא מודעים) חושבים בטעות שהפריחה מדבקת, מה שעלול לגרום לריחוק חברתי או ללעג. סקר של אגודת האקזמה האמריקאית מצא שיותר מ-20% מההורים דיווחו שילדם חווה בריונות בבית הספר בשל האקזמה. חוויה כזו כמובן מערערת את ביטחון הילד. גם המעמסה של שגרת הטיפולים, הביקורים התכופים ברופאים והגבלה מול טריגרים – כל אלו עלולים ליצור דחק נפשי. לכן, הטיפול באטופיק דרמטיטיס צריך לכלול ראייה הוליסטית: לתת מקום לבריאות הנפשית. יש לעודד מטופלים (או הורים) לפנות לעזרה מקצועית אם מרגישים מצוקה נפשית. חיבור למשפחות אחרות שמתמודדות עם אקזמה, למשל בקבוצות תמיכה, גם יכול לתת תחושת הבנה ושיתוף. כאשר מטפלים היטב במחלה ושומרים אותה תחת שליטה, לרוב גם המצב הנפשי משתפר פלאים – החזרת השליטה לאדם בגופו מפחיתה חרדה ומשפרת איכות חיים בצורה דרמטית.

בסך הכל, למרות שאטופיק דרמטיטיס היא מצב שפיר, השפעותיה ניכרות בתחומי חיים רבים. מודעות לסיבוכים האפשריים – מזיהומים מסוכנים ועד אתגרים נפשיים – יכולה לעזור למטופלים, לבני משפחתם ולקהילה הרפואית לתת מענה מקיף יותר. החדשות הטובות הן שעם הטיפולים החדשים והרב-תחומיים, ניתן לצמצם למינימום רבים מהסיבוכים הללו.

טיפול והתמודדות בילדים – הנחיות להורים ומסגרות חינוכיות

הטיפול באטופיק דרמטיטיס בילדים מציב אתגרים מיוחדים: העור העדין של התינוק, הקושי של ילד קטן להימנע מלגרד, הצורך לשמור על שגרה בגן ובבית הספר, וההתמודדות הרגשית של ילד עם מחלה כרונית. לשמחתנו, רוב הילדים עם אטופיק דרמטיטיס יכולים לנהל חיים רגילים ובריאים לחלוטין עם תמיכה נכונה. הנה דגשים והנחיות להורים ולצוותי חינוך:

• הדרכת הורים ובני משפחה: קודם כל, חיוני שההורים יבינו את מהות המחלה וילמדו כיצד לטפל בה. כדאי לקבוע מפגש הדרכה עם רופא עור או אחות מומחית, שיסבירו ויראו בפועל איך לרחוץ נכון את הילד, איך למרוח את המשחות (כמה כמות, לאן ומתי), ומה לעשות בעת התלקחות. הורים רבים חוששים מ"סטרואידים" ולכן משתמשים מעט מדי – הדרכה יכולה להפיג חששות על ידי הסבר שהשימוש מבוקר ובטוח. יש ללמד את בני המשפחה המורחבת (סבים/מטפלות) את העקרונות, כדי שיפעלו בתיאום. הידע וההבנה של ההורים הם הנשק הטוב ביותר לשליטה במחלה של הילד.
• הקניית הרגלי טיפול לילד ("אימון לעצמאות"): כבר מגיל רך, יש לערב את הילד בטיפול בעורו. ללמד בשפה פשוטה את הקטן מהי "אקזמה" (למשל: "העור שלך רגיש ונהיה יבש ומגרד, אז אנחנו שומרים עליו עם קרם מיוחד"). כדאי להפוך את מריחת הקרם לחוויה חיובית – משחק או עיסוי נעים – כדי שלא יתנגד. מגיל שבו הילד מסוגל, אפשר לתת לו למרוח "כמו גדול" חלק מהגוף בלחות (בהשגחה) כדי שירגיש שליטה. המטרה היא שהילד עם הזמן יהפוך עצמאי בניהול מחלתו, וידע גם להסביר לאחרים מה יש לו. עודדו אותו לדבר ולשאול על כך. אם הוא מתוסכל מהגרד, אמפטיה ועידוד ("אנחנו יודעים שממש מגרד, בוא נמצא יחד דרך לעזור") עדיפים מנזיפות לא לגרד (שהן לרוב בלתי יעילות). זיהוי טריגרים אישיים: שתפו את הילד (בהתאם לגילו) בניסיון לזהות מה מציק לעור שלו – למשל, "שמנו לב שכשלובשים את הסוודר הצמרי יש לך גרד – אז נשתדל לא ללבוש אותו". כך הוא לומד להכיר את גופו. תקשורת פתוחה חיונית גם לגבי רגשות – לעודד את הילד לשתף אם משהו מפריע לו חברתית (למשל אם הציקו לו), כדי שניתן יהיה לתת מענה.
• שגרת היום בבית: הציבו שגרה ברורה של אמבטיה וקרם כל ערב, ובבוקר עוד מריחה לפני הגן/בית ספר. ילד מתרגל להרגל זה כפי שמצחצחים שיניים. הכינו את הסביבה בהתאם: בגדים 100% כותנה זמינים, חומרי ניקוי עדינים לכביסה, קיצוץ ציפורניים אחת לשבוע. בלילה – ניתן לשקול הלבשת פיג'מת כותנה צמודה לאחר מריחת קרם (Wet PJ), או תחבושות לחות באזורים גרודים במיוחד, כדי למנוע ממנו לפצוע עצמו בשנתו.
• במסגרת החינוכית (גן/בית ספר): יידוע והסברה לצוות – חשוב ליידע את הגננת/מורה שהילד סובל מאטופיק דרמטיטיס, להסביר בקצרה מה המשמעות (זה לא מדבק, אך הילד סובל מגרד וזקוק לטיפול בעור). כדאי לבקש פגישה קצרה בתחילת השנה ולתאם ציפיות. תוכנית אישית (במידת הצורך): במקרים קשים, במיוחד בארה"ב, הורים מנסחים עם בית הספר "תכנית 504" שמפרטת התאמות לילד. בארץ לא פורמלית תוכנית כזו, אבל בהחלט ניתן לבקש התאמות פשוטות: למשל לאפשר לילד לשמור בכיתה קרם לחות ולמרוח בהפסקות אם הוא מרגיש יובש (ילדים בוגרים יותר יכולים לעשות זאת לבד, לצעירים הסייעת יכולה לעזור). מיקום הישיבה: אם בכיתה יש מחמם (רדיאטור) שמייבש ומחמם מאוד, לבקש שישבו את הילד רחוק ממנו. אם בשיעור ספורט בחוץ ביום קר – לאפשר לו ללבוש טרנינג אם רוח קרה מגרה אותו, או להפך, ביום חם – לאפשר הפסקות שתייה/התרעננות. פעילויות מיוחדות: במגע עם חומרים (צבעי גואש, דבק) – להשגיח שלא יוצר גירוי חמור, ואולי לעטוף את ידיו בכפפות כותנה דקות מתחת לכפפות חד"פ. עזרה במקרה התלקחות: לצייד את המורה במשחה סטרואידית במקרה של התפרצות חמורה נקודתית – אם הילד מודיע שמאוד מגרד לו במקום מסוים, ייתכן שהמורה תוכל למרוח (עם כפפה). דברים כאלה דורשים תיאום ספציפי ואישור מנהל/הורה, אבל אפשריים.

• התמודדות חברתית ובטחון עצמי: חשוב לחנך גם את הסביבה של הילד. בכיתות הנמוכות, אפשר לבקש מהמורה לקיים שיחה בכיתה על קבלת השונה, שבה אפשר גם להתייחס בעדינות לנושא של "X יש לו מחלת עור לא מדבקת, זה רק אומר שהעור שלו רגיש וצריך למרוח קרם". לעיתים אפילו לקרוא לזה "עור אלרגי" עוזר לילדים אחרים להבין שזה פשוט כמו אלרגיה ולא משהו מדבק או דוחה. אם הילד מרגיש בנוח, אפשר לתת לו להסביר לחבריו במילים שלו ("כשאני מגרד, לא לדאוג, זה סתם כי לעור שלי יש אלרגיה"). מניעת הצקות: מעורבות הצוות קריטית – עליהם לעקוב שאף ילד לא מציק או מחרים בגלל העור. לפי סקר NEA, 20% מהילדים האטופיים חווים הצקות – מודעות של המורים יכולה להוריד זאת למינימום. לעודד את הילד לספר אם מישהו מעליב אותו, ולטפל מיד חברתית.
• היעדרויות: התלקחות חריפה או לילות ללא שינה עלולים לגרום לילד להיעדר מבית הספר. למרבה המזל, בטיפול נכון מקרים אלו מעטים. אך אם היו החסרות, לשקול פניה ליועצת/מחנכת כדי להדביק את הפער ולא ליצור עוד סטרס על הילד (מתח לימודי יכול גם הוא להזיק).
• שותפות הילד בטיפול: בבית הספר היסודי ומעלה, הילד כבר יכול לקחת בעלות – למשל לזכור למרוח קרם בהפסקה הגדולה. ייתכן והוא יתבייש – אפשר לדאוג שהמריחה תהיה בפרטיות (בשירותים או בחדר ייעודי). חשוב לשבח אותו כשהוא מתמיד בטיפול עצמי. זה יחזק את ביטחונו ותחושת השליטה.

• מעבר לגיל ההתבגרות: לרוב, החדשות הטובות הן שאצל חלק ניכר מהילדים, האקזמה תשתפר משמעותית או אף תיעלם בגיל ההתבגרות. הגוף מתבגר, העור מתעבה מעט, ומערכת החיסון משתנה. עם זאת, בחלק לא מבוטל המצב נמשך. מתבגרים עלולים להיות רשלנים בטיפול עקב מרד או בושה (למשל לסרב למרוח קרמים כי "זה מגעיל אותי" או "אין לי זמן"). בשלב זה חשוב להסביר להם בצורה בוגרת שהטיפול הוא למענם, ושההקלה תבוא אם יקפידו. גם ביקור אצל רופא (אפילו לבד, בלי ההורים) יכול לתת להם מוטיבציה מחודשת. אם הופעת האקזמה פוגעת בהערכה העצמית (מתבגר שלא יוצא לים כי מתבייש בצלקות אקזמה למשל), ייעוץ פסיכולוגי ממוקד יכול לעזור לו לקבל את עצמו.

בשורה כללית להורים: אטופיק דרמטיטיס בילדות היא מצב שניתן לניהול טוב. עם טיפול הולם ותשומת לב, הילד שלכם יכול להשתתף בכל פעילות, לישון טוב בלילה ולהיות שמח ובטוח בעצמו. אתם, כהורים, מהווים מפתח – בידע, בארגון הטיפול, ובתמיכה הרגשית. אל תהססו לבקש עזרה מצוות רפואי ומערכת החינוך; ככל שיש שיתוף פעולה, כך הילד ירוויח יותר. זכרו שרוב גדול של הילדים משתפרים, ולעיתים קרובות "יגדלו מתוך זה" בבגרות. אך גם אם לא – כיום ישנם טיפולים מתקדמים המבטיחים שגם מבוגר עם אקזמה חמורה יוכל לחיות חיים כמעט נטולי סימפטומים.

מניעה: האם ואיך אפשר למנוע אטופיק דרמטיטיס?

שאלה חשובה להורים צעירים עם רקע אלרגי היא האם ניתן למנוע מראש הופעת אטופיק דרמטיטיס בתינוקות בסיכון. מאחר והמרכיב הגנטי משמעותי, לא תמיד ניתן למנוע לחלוטין את התפרצות המחלה, אולם מחקרים בשנים האחרונות ניסו אסטרטגיות שונות ל"הקדמת תרופה למכה". הנה מה שידוע:

• טיפול מונע בלחות לתינוקות בסיכון: קיימות עדויות מסוימות שלפיהן מריחה יום-יומית של לחותן לתינוק החל מהלידה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות אטופיק דרמטיטיס. הרציונל הוא חיזוק מחסום העור מלכתחילה, כך שאלרגנים לא יחדרו ולא יתחיל התהליך הדלקתי. מספר מחקרים (ביפן, בריטניה) הראו ירידה בהיארעות אקזמה בתינוקות בסיכון גבוה שקיבלו מריחת קרם לחות יומית בחודשי החיים הראשונים, בהשוואה לתינוקות שלא קיבלו זאת. התכשירים שנבדקו היו כמו וזלין, שמן חמניות או קרם לחות ייעודי. למשל, מחקר אחד מצא ירידה של 32% בסיכון לאקזמה בשנה הראשונה בזכות לחות יומית. חשוב לציין שלא כל המחקרים הראו תוצאה מובהקת – יש גם כאלה שלא מצאו מניעה. עם זאת, בהיות הטיפול פשוט ובטוח, כיום רופאים רבים ממליצים: למרוח משחת לחות (כגון וזלין) על כל גוף התינוק מדי יום החל מהשבועות הראשונים, במיוחד אם יש הורה/אח עם אקזמה. צעד זה אולי לא יבטיח 100% מניעה, אך בהחלט עשוי לדחות או להקטין ביטויים. בנוסף, ידוע ששמירה על עור התינוק נקי מגירויים – כמו שימוש בסבונים עדינים מאוד, הימנעות מבגדי צמר וגירוד – בתקופה הקריטית של החיים עשויה לעזור.
• הנקה ותזונת תינוקות: בעבר סברו שהנקה בלעדית ממושכת (לפחות 4-6 חודשים) עשויה להגן מפני מחלות אלרגיות כולל אקזמה. הנתונים כיום מעורבים: יש מחקרים שתמכו בכך, ויש שלא מצאו הבדל משמעותי. מטא-אנליזה גדולה לא הוכיחה באופן חד-משמעי שהנקה מונעת אטופיק דרמטיטיס. למרות זאת, ארגוני רופאים עדיין ממליצים על הנקה בלעדית ל-6 חודשים, בשל שלל יתרונותיה הבריאותיים (גם אם לאו דווקא מניעת אקזמה). בכל מקרה, הנקה מומלצת כחלק מהטיפול בתינוק, אך אין להאשים אמא לא מניקה באקזמה של ילדה – סביר שלא בכך הסיבה. לגבי פורמולות היפואלרגניות – בעבר חשבו שלתינוק בסיכון שלא יונק, מתן פורמולה מפורקת (HA) ימנע אקזמה. גם כאן, מחקרים לא הראו תועלת מובהקת. כיום לא חובה לתת פורמולה מיוחדת אלא אם יש התוויה ספציפית (כמו אלרגיה לחלב).
• מניעה של אלרגיות למזון: אחד הנושאים החמים באלרגיה הוא הקדמת חשיפה למזונות אלרגנים (כמו בוטנים וביצים) בגיל 4-6 חודשים, שהוכחה כמפחיתה סיכון לפתח אלרגיית מזון. ואכן, ההמלצות כיום הן לא לדחות חשיפה למזונות אלרגנים בתזונת התינוק. עם זאת, יש להבדיל – זה מונע אלרגיות מסוימות אך לא הוכח כמונע אטופיק דרמטיטיס. מצד שני, מניעת אלרגיות למזון עקב חשיפה מוקדמת כן עקיפה יכולה להקל, כי אם לא תהיה לילד אלרגיה חזקה, אחד הטריגרים ירד מהפרק. אז ההמלצה: בגיל המתאים, לחשוף את התינוק בהדרגה לכלל המזונות בהתאם להנחיות רופא הילדים, ולא למנוע מאכלים מחשש לאקזמה (אלא אם יש אלרגיה ודאית).
• פרוביוטיקה ותוספים בהריון/ינקות: נושא בבדיקה. היו עבודות שנתנו פרוביוטיקה לאם ההרה/מניקה או לתינוקות עצמם ומצאו חלקן ירידה מסוימת באטופיק דרמטיטיס, אבל אחרות לא. למשל, מטא-אנליזה מסוימת הראתה הפחתה קלה בשכיחות אקזמה בילדים שאמהותיהן נטלו פרוביוטיקה בהריון, אך הראיות אינן חד-משמעיות. אין עדיין המלצה רשמית לתת תוספי פרוביוטיקה או ויטמינים כאסטרטגיית מניעה לכל. עם זאת, רופאים לעיתים כן ימליצו לאם בסיכון או לתינוק על פרוביוטיקה, בשל תועלות אפשריות נוספות וכי הנזק כמעט אפסי. הנושא מצריך מחקר נוסף.
• גורמים סביבתיים מוקדמים: ישנם מחקרים אפידמיולוגיים מעניינים: למשל, ילדים הגדלים בחווה עם חשיפה מרובה לחיות משק ולחיידקי אדמה נוטים לפחות אטופיק (תומך בהיגיינה כגורם סיכון). מצד שני, חשיפה מוקדמת לעישון סיגריות נקשרה דווקא להגברת סיכון. המסקנה: כדאי למנוע חשיפת התינוק לעישון טבק ולזיהום אוויר כיוון שמלבד נזק כללי, זה עלול גם לעורר נטיות אטופיות. חיית מחמד בבית: הנתונים לגבי כלבים/חתולים חלוקים – יש שמצאו שבית עם כלב למשל מוריד סיכוי לאטופיק (אולי בשל ייעול מערכת החיסון), אך לא מספיק כדי להמליץ לאנשים לאמץ כלב למניעה. אבל אם כבר יש כלב, כנראה שאין צורך להרחיקו מהתינוק – ההשפעה עשויה אף להיות חיובית.
• מניעת התלקחויות במי שכבר חולה: חלק זה שייך יותר לטיפול (כבר פירטנו עליו). אך כדאי להזכיר – מרגע שאובחן ילד עם אטופיק דרמטיטיס, כל האמצעים של הטיפול התומך (לחות, הימנעות מטריגרים וכו') מהווים בעצם מניעה משנית – מונעים מהמצב להחמיר ולזיהומים להופיע. adherence לטיפול תמנע סיבוכים.

חשוב להבין שאף אם נוקטים בכל אמצעי המניעה הידועים, עדיין ייתכן שהתינוק יפתח אטופיק דרמטיטיס, פשוט בגלל נטייתו התורשתית. עם זאת, הורים יכולים לנקוט צעדים פשוטים ובטוחים כמו הזנת העור בלחות והקפדה על סביבה בריאה, כי גם אם זה לא ימנע לגמרי – זה עשוי לדחות את הופעת המחלה או לצמצם את חומרתה. בנוסף, אותם צעדים תורמים לבריאות הכללית של התינוק (לדוגמה, הנקה, הימנעות מעישון סביבו, וכדומה).

לסיכום פרק המניעה: אין דרך מובטחת למנוע אטופיק דרמטיטיס, אבל מודעות לסיכון ונקיטת צעדים מוקדמים יכולים להפחית אותו. העיקר – אם ילדך בכל זאת פיתח אקזמה, אין זו "אשמתך"; במקום זאת, ניתן להתמקד בגילוי מוקדם ובטיפול אפקטיבי למנוע סיבוכים, וכיום הכלים לכך טובים מתמיד.

מחקרים עדכניים ומגמות בטיפולים עתידיים

העשור האחרון היה מהפכני בהבנת אטופיק דרמטיטיס ובפיתוח טיפולים חדשים, ונראה שגם בשנים הקרובות המגמה נמשכת. להלן כמה מהכיוונים העדכניים והמבטיחים במחקר ובטיפול במחלה:

• תרופות חדשות וממוקדות: כפי שנסקר לעיל, התרופות הביולוגיות והפומיות הממוקדות חוללו שינוי דרמטי. החוקרים ממשיכים לשפר ולדייק טיפולים אלה. לדוגמה, Lebrikizumab – נוגדן כנגד IL-13 – הראה בניסויים יעילות גבוהה בדומה לדופילומאב וצפוי להרחיב את אפשרויות הטיפול, עם יעילות עקבית גם בבעלי גווני עור שונים (נוגדן ל-IL-31) התקרב לאישור לאחר שהראה שיפור משמעותי הן בהפחתת הגרד והן בנגעים, מה שממקם אותו כטיפול פוטנציאלי חשוב במיוחד לסובלים מגרד קשה. בנוסף, מעכבי JAK חדשים בפיתוח עשויים להיות יעילים לפחות כמו Upadacitinib אך עם פחות תופעות לוואי. מרשים לציין שמחקר השוואתי הראה כי Upadacitinib הצליח להשיג דיכוי מחלה משמעותית אף יותר מדופילומאב הוותיק. המשמעות היא שייתכן שבעתיד לחולים הקשים ביותר יהיו תרופות שיעניקו הפוגה כמעט מלאה מהמחלה.
• טיפולים בעלי אופי מרפא או ממושך: יעד חדש של המחקרים הוא לא רק להשיג שיפור כל עוד לוקחים תרופה, אלא לנסות לגרום להפוגות ארוכות טווח גם אחרי הפסקת הטיפול – מעין "רמיסיה" אמיתית. יש רמזים ראשוניים שכמה מהטיפולים החדשים, כאשר ניתנים לפרק זמן מסוים, עשויים לשנות את מהלך המחלה לטווח ארוך. למשל, תצפיות העלו שחלק מהמטופלים בביולוגיות שנאלצו להפסיק טיפול, נשארו במצב טוב חודשים ארוכים. חוקרים מדברים על "לכבות" את דלקת האטופיק כך שגם לאחר סיום הטיפול לא מיד יש חזרה. אמנם עוד אין הוכחה חותכת, אך כבר דווח על מקרים של רמיסיות ממושכות אחרי טיפולים מסוימים. יתכן שבעתיד יתגלו פרוטוקולים (למשל טיפול אינטנסיבי בשנת החיים הראשונה) שיוכלו לצמצם מאוד את המשך הביטוי של המחלה – זו תקווה גדולה בתחום.
• התאמת טיפול אישית (Precision Medicine): הבנה מעמיקה יותר של תת-סוגים שונים של אטופיק דרמטיטיס מובילה לכיוון של רפואה מותאמת אישית. לדוגמה, נמצא שיש הבדלים בתגובה החיסונית בין תינוקות למבוגרים, או בין בעלי רקע אתני שונה (למשל בעור כהה נוטה ליותר מרכיב Th17). ייתכן שבעתיד נזהה באמצעות בדיקות (כגון חתימת ציטוקינים בדם) איזה מסלול דלקת עיקרי פעיל אצל מטופל מסוים, וכך נבחר עבורו את התרופה המכוונת למסלול הזה ספציפית. כבר כיום, אם כי לא בשגרה קלינית, מחקרים בודקים סמנים ביולוגיים (biomarkers) שינבאו מי יגיב טוב לתרופה מסוימת. הדבר יחסוך זמן וכסף, וימקסם הצלחה מטיפול ראשון.
• מיקוד בטיפול בגרד: הגרד הוא התסמין המטריד ביותר, ולכן מפתחים טיפולים ספציפיים נגד גרד. צוין הנוגדן ל-IL-31. בנוסף, נבחנות תרופות המשפיעות על מערכת העצבים הפריפרית בעור (למשל קולטני אופיאטים). גם מכשירים חיצוניים – למשל נוירו-מודולציה בעזרת גירוי חשמלי עדין – נבדקים להקלה על גרד כרוני. הגישה היא לתקוף את המחלה גם ממישור מערכת העצבים ולא רק מערכת החיסון.
• טיפול במיקרוביום העור: גילוי תפקידו של החיידק סטפילוקוקוס בהתלקחויות עוריות הוביל לחיפוש דרכים לשנות את אוכלוסיית החיידקים על העור לטובת החולה. במקום להשתמש הרבה בא (המשך...)
• טיפול במיקרוביום העור: אחד התחומים המרתקים הוא השפעת אוכלוסיית החיידקים שעל העור (המיקרוביום) על האטופיק דרמטיטיס. כבר ידוע שעור אטופי מאופיין בריבוי סטפילוקוקוס מזיק ומיעוט חיידקים "טובים". חוקרים מפתחים כעת "פרוביוטיקה לעור" – מריחת תרסיס או קרם המכיל חיידקים ידידותיים שידחקו את הסטפילוקוקוס. ניסוי חלוצי שבו רוססה על עור החולים בקטריה בשם Roseomonas mucosa (חיידק סביבתי שאינו פתוגני) הראה שיפור ניכר באקזמה אצל חלק מהמשתתפים, והאפקט החיובי נשמר אף מספר שבועות אחרי תום הטיפול. רעיון נוסף הוא שימוש בבקטריופאג'ים – וירוסים שתוקפים באופן ייעודי סטפילוקוקים – כמשחה אנטיבקטריאלית ממוקדת לעור, כדי להפחית זיהומים מבלי לפגוע בחיידקים הטובים. תחום זה עודנו במחקר מוקדם, אבל ייתכן שבעתיד נראה "תרסיסי חיידקים" כקו טיפול משלים לאקזמה.
• תיקון גנטי וביולוגי: במחקר בסיסי, מדענים חוקרים מודלים גנטיים של אטופיק דרמטיטיס – למשל עכברים עם מוטציית פילגגרין – כדי לנסות לתקן את הפגם. טכנולוגיות עריכה גנטית (כמו CRISPR) עלולות לאפשר בעתיד תיקון של גנים בקרב תאי עור, אך יישומן בבני אדם עוד רחוק. עם זאת, הבנת הבסיס הגנטי כבר הובילה לפיתוח טיפולים המחקים או משלימים את החסר – למשל קרמים מיוחדים המכילים רכיבי שומנים וחלבונים המדמים את מבנה העור הטבעי (כמו ceramide). קרם חדשני אחד אף משלב נגזרת של פילגגרין. אלו מטרתם לספק שיקום ברמה המולקולרית מעבר ללחות רגילה.
• יעדים חדשים לטיפול תרופתי: מחקרים מעמיקים את הבנת מנגנון הדלקת האטופית. התגלה למשל שמסלול Th22 (עם ציטוקין IL-22) פעיל במיוחד בחולים מסוימים, וכן מסלולי Th17 בחלק (במיוחד בבעלי עור כהה). חברות תרופות מפתחות נוגדנים מכוונים כנגד מתווכים אלה. עוד יעד בבדיקה הוא TSLP – חלבון דלקתי שמופרש על ידי תאי עור פגועים ומתחיל את שרשרת האלרגיה; נוגדן נגד TSLP (ממופיל, Tezepelumab) כבר נוסה באסתמה, וייתכן שיועיל גם בעור. במקביל, יש עניין בחקר הקשר בין מערכת העצבים לעור: תרופות המווסתות את שחרור הנוירופפטידים בעור (המתווכים תחושת גרד) עשויות להפחית גרד מהשורש.
• שיפור איכות החיים ושילוב טכנולוגיה: לצד תרופות, התפתחו יישומים שנועדו לסייע למטופלים בניהול המחלה. ישנן אפליקציות סלולר המאפשרות מעקב אחר טריגרים ותגובה לטיפולים, מזכירות מתי למרוח תרופה, ואפילו משתמשות בבינה מלאכותית לנתח תמונות של העור ולהעריך את חומרת הנגעים לאורך זמן. במחקרים נבדק האם התראות חכמות למטופלים משפרות התמדה בטיפול (תוצאות ראשוניות – כן, שיפור מסוים בהיענות לטיפול).
• מבט לעתיד: המגמה הכללית ברורה – אטופיק דרמטיטיס מקבלת תשומת לב מחקרית אדירה, ומה שהייתה פעם מחלה מטילה תסכול מנוהלת רק במשחות בסיסיות, הפכה לדוגמה להתקדמות ברפואה מותאמת אישית. החזון הוא שבעתיד הקרוב נוכל להתאים לכל מטופל פרופיל טיפול מדויק: החל מבחירת קרם הלחות האופטימלי על סמך מיפוי ליפידים בעורו, דרך בחירת תרופה ביולוגית לפי חתימת ציטוקינים בדמו, ועד לריפוי-למעשה של המחלה באמצעות שילוב גישות (אימונולוגיות, מיקרוביולוגיות וגנטיות).

כבר כיום, עם הטיפולים הזמינים, חולי אטופיק דרמטיטיס רבים יכולים להגיע לעור נקי או כמעט נקי וליהנות מאיכות חיים טובה. ארגוני בריאות ודרמטולוגים מדגישים את הצורך להעלות מודעות למחלה ולדרכי הטיפול המודרניות – כדי שאיש לא "יסבול בשקט" מחשש שאין פתרון. הניסיון מראה ששילוב של טיפול רפואי מיטבי, חינוך המטופל ומשפחתו, ותמיכה לאורך הדרך, מובילים לתוצאות מצוינות.

ערכה טיפולית לעור אטופי ויבש | CALM

₪135.40

לפרטים נוספים